פרשת האזינו

משה קרא אל השמים ואל הארץ: האזינו השמים ואדברה — ותשמע הארץ אמרי פי! זו השירה הגדולה האחרונה של משה, שנמסרה לכל העם. והתורה נמשלת שם לגשם: יערף כמטר לקחי, תזל כטל אמרתי — המילים של התורה נופלות רכות כטל וכגשם שמרווה את האדמה.

בשירה יש זכירה של כל הדרך: זכור ימות עולם — ותיאור מרגש של השמירה של אלוקים על עמו: כנשר יעיר קנו, על גוזליו ירחף — כמו נשר שמרעיף את קינו ונושא את גוזליו על כנפיו. ככה אלוקים שומר עלינו.

ובסוף — מילים של חז״ל על הפסוק כי לא דבר ריק הוא מכם: אם נדמה שהתורה ריקנית — הריקנות היא ממי שלא מתאמץ. אבל למי שחי איתה — היא חיינו ואורכנו. ולמשה נאמר לעלות אל הר נבו, לראות את הארץ — ולהיאסף אל עמו.