פעילות משפחתית: בונים לוח שנה של החגים

רשימת חגים נשארת בגיליון; לוח שנה תלוי במקום שרואים אותו כל יום. הילד שמוסיף מדבקה כשעוברים חג, או שמסיר אותה, מבין שבלוח השנה יש כיוון.

זו גם הזדמנות להזכיר את השנה העברית: שנה שמתחילה בתשרי ומסתיימת באלול. ילדים מגלים להפתעתם שסוף השנה הוא לפני החורף, וזה כבר רגע של שיחה.

השנה נפתחת בראש השנה ויום הכיפורים, וממשיכה בסוכות ושמחת תורה. בהמשך מגיעים חנוכה (בכסלו), ט"ו בשבט (בשבט), פורים (באדר), פסח (בניסן), ל"ג בעומר (באייר) ושבועות (בסיון). בקיץ חלים צום י"ז בתמוז ותשעה באב, ובאלול מתכוננים לראש השנה הבא.

התאריכים העבריים מדויקים, אבל התאריך הלועזי משתנה משנה לשנה — ולכן בלוח הכשר צריך לכתוב תאריך עברי, ולעדכן בתאריך לועזי בכל שנה מחדש.

לוקחים דף גדול או גליון קרטון ומחלקים לשנים עשר חודשים. בכל חודש מסמנים את החגים שחלים בו — בשם ובתאריך העברי. אין צורך בכל החגים: ששה או שבעה חגים מרכזיים מספיקים להתחלה.

לכל חג מוסיפים סמל קטן שהילדים מציירים: שופר לראש השנה, נר לחנוכה, מצה לפסח, לוחות לשבועות. מדביקים את הלוח במקום גבוה, ומוסיפים סימון אחד בלבד לדבר שמצפים לו.

אחרי שהלוח תלוי, כל חג יכול לקבל שלב במשחק. הילדים יכולים לשחק את השלב של החג הקרוב, ואחריו לחזור ללוח ולסמן שהוא מתקרב.

כך המשחק אינו מנותק מהבית: הלוח הוא הזמן, המשחק הוא התרגול, והשיחה על השולחן היא המשמעות. שלושת אלה יחד הופכים את החג לזיכרון ולא לשיעור.

לשחק את הנושא במשחק

עוד במרכז הלמידה