פרשת תצווה

בפרשה זו משה כמעט ואינו מוזכר בשמו — כי היא שייכת לאהרן ולבניו, הכהנים. אלוקים ציווה להכין בגדי קודש מפוארים לכהן הגדול: חושן, אפוד, מעיל, כתונת, צניף ומגבהת — בגדים מיוחדים, שכל אחד מהם בצבע אחר ומחומר אחר.

החושן — טס זהב שנושאים על הלב — היה רקום עם שתים עשרה אבנים טובות, אבן אחרת לכל שבט. והאפוד על הכתפיים נשא שתי אבנים ועליהן חקוקים שמות כל שנים עשר השבטים — כהן גדול שנושא את כל העם על ליבו ועל כתפיו, בכל עת.

על שולי המעיל היו פעמוני זהב ורימונים — וכשאהרן נכנס לשרת בקודש, נשמע קול הפעמונים. ואהרן עצמו? חז״ל מספרים שהיה אוהב שלום ורודף שלום, וכשהכהנים מברכים היום את העם — הם עושים זאת באהבה, כמו אהרן.