פרשת מטות

הפרשה פותחת בדין נדרים: כי ידור איש נדר לה׳ — לא יחל דברו. אם הבטחת, קיים! התורה מכבדת מאוד את המילה שיוצאת מהפה — ולכן חכמים תיקנו גם דרך מסודרת, התרת נדרים, לבטל הבטחה שבאמת אי אפשר לקיים.

ובהמשך — עם ישראל נלחם במדין כדי להגן על עצמו, וניצח. והשלל חולק בצדק גדול: חצי ללוחמים וחצי לכל העם — וגם ממנו הופרשה תרומה למשכן. גם בשעת ניצחון שומרים על יושר, על חלוקה צודקת ועל לקיחת אחריות.

ושני השבטים וחצי — ראובן, גד וחצי המנשה — ביקשו להישאר בעבר הירדן, כי הארץ שם טובה מאוד לצאן. משה כעס: אחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו כאן?! ואז הם הבטיחו: נעבור חיילים בראש כל ישראל עד שכולם ינחלו — ורק אחר כך נחזור לבתינו. קודם כולם — ורק אחר כך אנחנו!