פרשת ויחי: ברכה לכל ילד

הפרשה בקצרה

יעקב חי במצרים שבע עשרה שנים. כשהוא מרגיש שהוא מזדקן, הוא מבקש מיוסף להבטיח לו דבר אחד: לא לקבור אותו במצרים, אלא בארץ כנען, במערת המכפלה, ליד אברהם, שרה, יצחק, רבקה ולאה.

יוסף מביא אל יעקב את שני בניו, מנשה ואפרים. יעקב שם את ידיו על ראשיהם כדי לברך אותם, אבל משכל את ידיו: את יד ימין הוא שם על ראש אפרים הצעיר, ואת השמאלית על ראש מנשה הבכור. הוא מברך אותם, ואומר שבעתיד כל עם ישראל יברך את ילדיו כך: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה".

אחר כך יעקב קורא לכל שנים עשר בניו, ונותן לכל אחד מהם ברכה משלו, שמתאימה לו בדיוק. יעקב נפטר בגיל מאה ארבעים ושבע, ויוסף ואחיו מעלים אותו לקבורה בארץ כנען.

אחרי מות יעקב, האחים מפחדים שיוסף יתנקם בהם. אבל יוסף מרגיע אותם שוב, ודואג להם ולילדיהם. בסוף הפרשה נפטר גם יוסף, ומבקש שכאשר בני ישראל יצאו ממצרים, יעלו גם את עצמותיו לארץ ישראל. בפרשה הזו מסתיים ספר בראשית, ובבית הכנסת אומרים: "חזק חזק ונתחזק".

הרעיון של השבוע: ברכת הבנים

עד היום, בליל שבת, הורים רבים מניחים ידיים על ראש ילדיהם ומברכים: לבנים "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה", ולבנות "ישימך אלוקים כשרה, רבקה, רחל ולאה". זו ברכה שמתחילה בפרשה שלנו. ויעקב מלמד אותנו עוד משהו: כל ילד מקבל ברכה משלו, שמתאימה רק לו.

שלוש שאלות לשולחן שבת

1. 1אם הייתם צריכים לתת ברכה לכל אחד מבני המשפחה, מה הייתם מאחלים לו?
2. 2למה לדעתכם יעקב נתן לכל בן ברכה אחרת, ולא ברכה אחת לכולם?
3. 3למה היה חשוב ליעקב ולאחר מכן ליוסף להיקבר דווקא בארץ ישראל?

פעילות קטנה: ברכה אישית

בערב שבת, אחרי הקידוש או לפניו, כל הורה אומר לכל ילד ברכה אישית קצרה, משפט אחד שמתאים רק לו. אפשר גם להפוך את התפקידים: הילדים מברכים את ההורים.

עוד בנושא